כתיבת סיפור חיים ותיעוד תולדות חיים – החל משנת 1996.
זיכרונות, שורשים, מורשת והיסטוריה – משמיעת הסיפור האישי ועד לספר.

מורשתם של בני אדם צריכה להיות חקוקה בלבבות, ולא על מצבות. כשאנו חושבים על מורשתם של אנשים, הראשונים שעולים בתודעה הם מפורסמים למיניהם: מנהיגים, מצביאים, סופרים, כוכבי טלוויזיה וקולנוע, מוזיקאים, וכדומה.

אבל לא צריך להיות מפורסם כדי לתעד סיפור חיים. לא פעם דווקא תיעוד של הקרובים לנו מרתק יותר מעולמם של ידוענים. אמנם מורשתם לא בהכרח נוגעת להמונים, אבל היא נוגעת בלִבנו. הורשת רכוש לצאצאינו איננה הדרך היחידה שבה הם יזכרו אותנו; העברת זכרונות וסיפור חיים כתוב –  עשויים  להיות מתנה חשובה ביותר עבור יקירינו.

הרעיון בכתיבת סיפור חיים

'תיעוד תולדות חיים' הוקמה במטרה להנציח פיסת היסטוריה אישית. אנשים כותבים ביוגרפיות אישיות כדי לתעד זיכרונות מתקופת הילדות, הבחרות והבגרות, לתעד מורשת משפחתית, מורשת קרב ואירועים דרמטיים. בעזרת 'תיעוד תולדות חיים' הם מעלים על הכתב סיפורי חיים מרגשים שחוו, חיים שטולטלו בין ימי סערה וריגוש לבין חיי שגרה ונחת. זוהי גם הזדמנות לספר על הישגים מקצועיים ואישיים.

כתיבת סיפור חיים בצורת ספר ותיעוד הביוגרפיה האישית היא דרך להנציח הורים, בני משפחה, חברים לדרך, וכן ארגונים – ולשמר את המידע למען הדורות הבאים.

בת-עמי מלניק פגשה עשרות אנשים שאמרו לה:

• "כמה חבל שלא שאלתי את הוריי על ילדותם."
• "עד היום אינני יודע אם הוריי נישאו בשידוך או התאהבו זה בזה…"
• "ככל שחולף הזמן הסקרנות גדלה. ילדיי לא רצו לשמוע על המלחמה, אך נכדיי שותים בצמא את דבריי."